העץ ה"נדיב"
את דבריי אני מקדיש לזכרה ולעילוי נשמתה של אמי ז"ל, שהיום ממש הוא יום פטירתה.
הסיפור המפורסם הזה על העץ הנדיב, מתחבר לפרשת השבוע.
העץ כל כך נדיב, שהילד הקטן היה מטפס וקוטף עלים תוך כדי משחק, והעץ היה מרוצה.
כאשר הילד גדל והפסיק להגיע ולטפס, העץ הציע לו לקטוף פירות ולהנות.
כאשר גדל ונהיה איש, עוד יותר נהיה עסוק מכדי להגיע אל העץ, והעץ הזמין אותו לכרות מענפיו כדי לבנות רהיטים, ובהמשך סירה.
וכאשר המבוגר הפסיק להגיע, העץ הזמין אותו להנות מצילו, ובסוף בסוף לא נותר לעץ אלא גזעו החתוך, שגם אז הציע לזקן להגיע ולהתיישב עליו.
מין מערכת יחסים לא בריאה, שמישהו יכול להתפוצץ ממנה. כי הוא נותן ונותן , כשלצד השני זה ברור מאליו שכך צריך להיות, מבלי רגע של הכרת הטוב.
בפרשת השבוע נקרא על סיכום ביניים שעורך הקב"ה לדור הזה, שעתידים להכנס אל הארץ המובטחת: "שמלתך לא בלתה מעליך, ורגלך לא בצקה זה ארבים שנה".
במלים פשוטות, אולי ברור לכם ומובן מאליו שכל בני האדם הולכים והולכים בכל תנאי שטח, ונותרים ללא בצקות וכאבי רגליים.
וגם ברור לכם שהבגדים של כולם גדלים איתם, ולכולם ירד אוכל מהשמיים.
אז תדעו שלא.
לפעמים יש צורך שהנותן יעצור לרגע, ובצורה טובה מבלי להתפוצץ, יתן למי שמולו לדעת את שהוא נתן.
ולאו דווקא כי השני הוא כפוי טובה, אם כי היה טוב יותר אם הצד השני היה מבין בעצמו, מכיר בטובות שנעשו לו, ומודה עליהן, זה הכי טוב.
אבל גם אם לא, מלמד אותנו הקב"ה לעצור מדי פעם ולדבר על זה בצורה טובה.
ויש לזה המשך, הוא לא רק נותן תזכורת לנסים שקרו בעבר, אלא גם מודיע את מה שיקרה: "בתים מלאים כל טוב אשר לא בנית, ובורות חצובים אשר לא חצבת, כרמים וזיתים אשר לא נטעת".
הרי תכנסו לארץ, וכמו שבמדבר לא חסר לכם כלום, כך גם בהמשך לא.
תדעו שהקב"ה ימשיך להיטיב אתכם, כמו שעשה. אבל יהיה בריא יותר לשים לזה לב, ולא לצאת מהנחה שהכל מובן מאליו.
שבת שלום ומבורך!
זמני השבת:
התפילה היום בביה"כ בשעה 18:30
הדלקת נרות משעה 18:00 עד 19:02
שחרית בשבת 7:30
מנחה 18:45
צאת השבת 19:55
הרב משה ניר פינטו, וחברי הוועד הדתי.
