נתיב השיירה

מעשה במנהל חדש שהגיע למפעל, ובשיחתו הראשונה מול העובדים הוא פתח ואמר: תשכחו את כל מה שהיה כאן לפניי, חברים מתחיל פה עידן חדש!

כולם כולם שמחו ומחאו כפיים. מכיוון שחיכו למנהל חדש, רענן וטוב. היו כמה בעיות עם הקודם.  

אבל כעבור כמה חודשי ניהול, התגלו קשיים רבים, עוד יותר משהיו בתקופת המנהל הראשון, אותו אחד שרצו כבר להיפטר ממנו. 

הנהלת העובדים שברה את הראש באיזו טענה ישתמשו כדי לשפר את המצב הזה, בפרט אחרי מחיאות הכפיים והציפיה הגדולה לשינוי.

רב חכם אחד יעץ להם לקבוע פגישה, וכשהמנהל ישאל מה מפריע לכם? 

עליהם לומר את המשפט הבא: עד עכשיו מפריע לנו נאום הפתיחה שלך. לשכוח את כל מה שהיה לפני? היה גם טוב. אתה תרצה שמנהל אחריך יגיע וימחק כך את כל מה שעשית? כאילו לא היית. 

ההפגישה נקבעה, המנהל היה מופתע מאוד, והתוצאות היו טובות..

ובדיוק לפסוק המפתיע הזה אנו מגיעים בפרשת השבוע: "ויקם מלך חדש על מצרים, אשר לא ידע את יוסף". 

מה?! מי לא שמע?

נו באמת, לא עברו יותר מכמה עשרות שנים, ויוסף הוא זה שהציל את מצרים וסביבותיה מהרעב. הוא נהיה השליט שעל פיו יישק דבר.

זה כמו שיקום פה במדינת ישראל, ראש ממשלה שלא יידע מי זה בן גוריון או מי זה מנחם בגין. 

אז באמת, מלך חדש שאין לו מושג מי זה יוסף?!

ובכן כבר נחלקו בזה חז"ל, ושתי דעות הביאו: לא ידע. או עשה את עצמו כמי שלא יודע.

גם לפי הדעה הראשונה, נגיד שהוא לא ידע על פעלו של יוסף, זו כבר בושה למלך כזה שלא טורח להתעמק בדמויות של מי שהציל את המדינה ועשה הרבה למען הכלל.

אנשים לפעמים בהולים לעשות שינוי, מתיחת פנים, משהו חדש לגמרי. זה נשמע מקסים אבל צריך עם זה זהירות.

רק רגע, אמרו לנו בפרקי אבות: דע מאין באת. ואז: לאן אתה הולך.

כולם מחאו כפיים לנאומו של פרעה, מי זה יוסף? לא מכיר, עידן חדש. מהר מאוד בני ישראל מאבדים כל זכות בסיסית וסובלים סבל נורא. ובהתחלה זה עשה טוב למצריים כי נהיו להם עבדים. אבל עד מהרה זה התנקם בהם בעצמם.

לפרעה כבר לא היה אכפת גם מהם, ליבו היה אטום גם למצוקות שלהם, עד שהוא המיט חורבן כליל עם עשרת המכות שכילו כל פינה טובה.

ותזכרו איך כל זה התחיל? 

לא מעניין אותי המנהיג הקודם, ואז גם בני ישראל לא מעניינים אותי, ובהמשך גם מצריים לא מעניינת.

זה נכון גם לגבי כל אדם באשר הוא: אל תמחק כך את מי שהיו לפניך, וגם את עצמך הקודם אל תמהר לבטל.