ככה תמיד היה פה
מעשה ברב צעיר ונמרץ, שנבחר לכהן כרב קהילה וותיקה.
כבר בשבת הראשונה הוא נתקל בהפתעה: בזמן שקוראים את פרשת השבוע בספר התורה, חלק מהציבור נעמד על רגליו, וחלק מהציבור נשאר יושב. ובסוף התפילה אלו מדברים על אלו, שלא נכון מה שהם עושים, וצריך לנהוג אחרת..
הדבר נראה לא טוב לעין, חוסר אחידות.
הרב ניסה לברר עם נכבדי ומבוגרי בית הכנסת, האם בכל זאת היה מנהג אחיד קדום בקהילה.
הפנו אותו לזקן מופלג, שמפאת גילו הוא מתפלל בביתו: אם מישהו זוכר מנהג קדום, זה רק הוא.
הרב הצעיר נכנס לבקר את הזקן, והוא שמח מאוד על הביקור: יש לי שאלה חשובה, מה המנהג הקדום פה לגבי קריאת התורה? יושבים או עומדים? זה מפריע לעין ולאוזן, ננסה להוביל משהו אחיד.
ענה לו הזקן: יש מנהג. מאז ומתמיד חלק יושבים וחלק עומדים, ובסוף התפילה אלו מדברים על אלו שאינם נוהגים כהוגן. עד כאן הסיפור.
זה מביא אותנו לשם שניתן לפרשה: ויקהל.
משה מקהיל, אוסף, את כל עם ישראל.
זה כבר בעצמו דבר עצום. לאסוף ביחד לאותה מטרה עניים לצד עשירים, פשוטי עמך ישראל לצד הכוכבים הגדולים. ימין מול שמאל ועוד..
אבל מה, יש מכנה משותף כרגע, לא משנה שלא מסכימים על הרבה דברים.
משה מלמד אותנו שיטת עבודה לדורי דורות, למצוא את הדברים עליהם כן יכולים להסתדר. את המטרה שיכולה להיות משותפת, לצד מטרות שונות ומגוונות. בכל זאת יהיה משהו כדי לחבר את כולם.
שבת שלום ומבורך!
התפילות תתקיימנה במועדון הקהילתי, היום בשעה 17:30.
הדלקת נרות משעה 16:35 עד 17:25.
שחרית בשבת 7:30.
מנחה 17:15
צאת השבת 18:20.
הרב משה ניר פינטו, וחברי הוועד הדתי.
