למה אתה לא זושא?
בפרשתנו נקרא על מינויו של משה רבינו למנהיג, במצב הכי קשה שהיה לעם ישראל.
כולם שם עבדים, ללא טיפת חירות וללא טיפת זמן לחשוב על גאולה, האופטימיות מהם והלאה.
האלוקים משכנע את משה לקבל על עצמו את התפקיד, ולבסוף גם נותן לו אותות כדי לשכנע בהם את העם:
ידו נהיית מצורעת, וחוזרת שוב למצב בריא. מקלו נהפך לנחש וחוזר שוב להיות מקל רגיל..
מעניין מאוד שחז"ל ראו את האותות הללו כסימנים למשה, ואולי קצת כעונש בשבילו.
"הם לא יאמינו לי", טוען משה. ואת זה הקב"ה לא אוהב.
מילא תאמר על עצמך שאתה כבד פה וכבד לשון. אבל למה לומר על אחרים שהם לא יאמינו??
על זה משה רבינו חוטף צרעת בידו, כי הרי צרעת מגיעה כעונש על לשון הרע.
ובנוסף מקלו נהפך לנחש, כדי להזכיר לו את הנחש שבלשונו הרעה הסית את חווה לאכול מעץ הדעת וכך נהרס העולם.
ואם נשאל, הרי משה טוען טענות הגיוניות. העם נמצא במצב קשה וירוד מאוד, לא לגיטימי לחשוש שלא יאמינו לו? ואם כן מדוע הוא מקבל עונש בדמות אותות?
לדעתי ההסבר הוא כך: על כל אחד לבצע את משימותיו, מבלי לפזול הצידה לעבודתו של השני. (בהקשר אחר כתבתי על זה גם בשבת שעברה).
אתה משה, עליך להיות משה. לא יתבעו אותך על אי עמידתם של אחרים במשימותיהם, אלא על משימתך בלבד.
ומכאן גם לנו, כל עוד אנו בודקים את עצמנו, כל אחד בודק את עצמו האם עושה טוב את תפקידו, זה הדבר הכי חשוב ומבורך שיכול להיות.
לרוב, כשמישהו מדבר על אחרים, זה לא מעיד על כך שאת תפקידיו הוא סיים בהצלחה, וכל שנשאר לו הוא לוודא שגם אחרים יהיו כמותו.. אלא ההיפך.
ר' זושא, מגדולי החסידות (אחיו של ר' אלימלך מליז'נסק), היה רגיל לומר לתלמידיו: בשמיים ישאלו אותי מדוע לא היית זושא, מדוע לא ביצעת את תפקידיך.
לא ישאלו מדוע לא היית משה או יעקב.
שבת שלום ומבורך!
זמני השבת:
התפילה היום בביה"כ בשעה 16:30
הדלקת נרות משעה 15:57 עד 16:37
שחרית בשבת 7:30
מנחה 16:30
צאת השבת 17:30
הרב משה ניר פינטו, וחברי הוועד הדתי.
