משהו לשבת- תולדות

דת • כניסות

רק בגלל הרוח

בפרשתנו אנו קוראים על שתי התמודדויות קשות בין האחים יעקב ועשו. שמתי לב להבדל מעניין בין השתיים.

נושא הבכורה עובר בשלום, עשו מוותר די בקלות על הבכורה תמורת נזיד עדשים: "וימכור את בכורתו ליעקב".

גם אם הבכורה היא עניין שקשור בהרבה כסף, וגם אם זה קשור להרבה כבוד, הוא פשוט מוותר ועובר הלאה.

מה שמעניין הוא המאבק השני, על ברכה של האבא, שימו לב: ברכה!

לא חתימה על צו ירושה, ולא אפוטרופסות, אלא ברכה! בגדול אפשר לומר איחולים לבביים וכיוון לעתיד.

וזה ממש מעורר פליאה, עד כמה חשובה בעיני הבנים הברכה והרוח, הרבה מעבר לכסף ולכבוד.

והברכה פה מגיעה אחרי הכנות גדולות, הם מכינים אוכל וטורחים עבור ההורה כדי לעשות לו נחת, ושהברכה תבוא מלב שלם, וזה כרוך בסיכון (יעקב חושש שיצחק ימשש אותו ויבין שזו מרמה מכיוון שהוא איננו שעיר כמו אחיו עשו).

לא עורכים להורה סעודת מלכים כדי שיהיה רגוע ויחתום על המסמך המיוחל, הם מבינים שהחומריות הזאת באה והולכת ואיננה חשובה מספיק כדי לרדוף אחריה ולהרוס יחסים.

בשביל מה כן שווה להסתכן? בשביל הברכה, העצה, הכיוון והרוח הדוחפת, כל אלו שווים מליונים אם לא מיליארדים.

גם אחרי שמתברר לעשו שיעקב כבר התברך, הוא איננו מרפה: "הברכה אחת היא לך אבי? ברכני גם אני", עזוב כסף וכבוד, אני לא מוותר על ברכה, כיוון לחיים.

לפני שבועיים קראנו בהפטרה על הטרחה וההשקעה של האשה השונמית, לכבוד אלישע הנביא.

זה מתחיל מסעודה לכבודו בכל פעם שהוא עובר בסביבה, וממשיך ביחידת דיור שהיא מעמידה לרשותו, מרוהטת וזמינה לו למקרה שהוא מגיע.

וכשאלישע מברר מה היא צריכה כדי להחזיר לה טובה, אולי פרוטקציות: "היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא? ותאמר, בתוך עמי אנכי יושבת". דהיינו לא מעסיק אותי הפרוטקציות.

הדבר שמעניק לה אלישע הוא את ברכתו, למרות שהיא מתביישת או חוששת לבקש: "למועד הזה כעת חיה, את חובקת בן".

שבת שלום ומבורך!

זמני השבת:

בתפילה היום בביה"כ בשעה 16:15

הדלקת נרות משעה 15:34 עד 16:12

שחרית בשבת 7:30

מנחה 16:05

צאת השבת 17:08

הרב משה ניר פינטו, וחברי הוועד הדתי.