כמוך יש מליונים
תארו לכם שיחה כזו:
אבא: בני היקר, נכון אתה גורף הצלחות? אז אל תחשוב שאתה משהו מיוחד, אל תחזיק מעצמך יותר מדי.
בן: אבל אני מצליח יותר אחרים, אז בזכות מי זה?!
אבא: כנראה האחרים קצת פחות, אז אתה סוג של הרע במיעוטו, וכנראה יש לך גם זכות אבות, גנטיקה טובה למשל.
עד כאן השיחה.
איך זה נשמע לכם? הזוי, ההיפך מפירגון, ועוד..
בכוונה הקצנתי וצבעתי את הדברים בצורה חזקה, וכעת נמצא את זה בפרשת השבוע: "אל תאמר בלבבך בצדקתי הביאני ה' לרשת את הארץ הזאת.. לא בצדקתך וביושר לבבך.. כי ברשעת הגויים האלה, ומשמרו את השבועה אשר נשבע לאבותיך".
מזכיר את השיחה היזומה בין האב לבנו, בה פתחתי.
וזה אמור להוריד את הבטחון העצמי הכי נמוך שיש, לכאורה.
הרי כל הורה יבקש לתת לבנו את התחושה שהוא הכי הכי בעולם, והכי מכולם.
אבל לפי התורה זה המתכון להרוס לילד את החיים, ולהפוך אותו ליהיר וגס רוח שלא באמת יצליח. כי יחשוב שהוא יודע הכל, והרי לחכם ומיוחד כמוהו אין מה להיעזר באף אחד.
אבל אני מיוחד, יאמר הבן.
אמור לו, כולם מיוחדים. צריך אותך בעולם, חייבים אותך ומזל שיש אותך, אבל גם צריכים את האחרים.
הצלחת עכשיו במשימה? מעולה, המשך כך!
אם כל נער שעובר מבחן רשיון נהיגה, לפני שהוריו יעריצו את הצלחתו, ומיד השלב הבא יהיה: רכב משלו. כי ברור שמגיע לו.
אם במקום זה, נער שעובר מבחן רשיון נהיגה, ייכנס עם ההורה לשיחה חשובה בה ייאמר לו:
שהרשיון הזה, כמוהו כמו רשיון להרוג, חס וחלילה.
ועוד ייאמר לו: עזוב רגע את הרגשה הניצחון במלחמה, וכמה שאתה מיוחד שעברת תיאוריה ראשונה וטסט ראשון.
במקום זה תפנים שהמלחמה רק מתחילה. אל תחפש לסכן אחרים ולא את עצמך.
כנראה דרך כזו תוליד פחות אסונות ויותר אמת.
ממש כך מדבר איתנו משה רבינו, כך מדבר איתנו הקב"ה: עזבו את ההצלחה הנקודתית במלחמה, ואת הצורך להדגיש את כוחכם מול חולשותיהם של האחרים. במקום זה תבינו שהמלחמה רק מתחילה, וזה החיים עצמם!
שבת שלום ומבורך!
התפילות תתקיימנה במועדון הקהילתי, לאור התפשטות הקורונה. היום בשעה 18:30 לפני זה שיר השירים.
הדלקת נרות משעה 18:25 עד 19:19
שחרית בשבת 7:30
מנחה 19:10
צאת השבת 20:15
הרב משה ניר פינטו וחברי הוועד הדתי
