משהו לשבת- פרשת תולדות

דת • 20/11/2020 כניסות

פילוסופיה בגרוש

מעשה באיש אחד שאשתו הכינה לו רשימת קניות מסודרת, אך הוא החליט ללכת לסופרמרקט דווקא לפני שאכל בעצמו.
הוא חזר הביתה עם כפול מצרכים מאשר מה שנשלח לקנות, מכל הבא ליד.
מדוע קנית גרגרי חומוס יבשים? שאלה אשתו. 
אהה זה מעולה, במקום גולות לילדים.
ומדוע קנית צלחות? יש לנו מלא..
אהה הצלחות שלנו לא מתאימות לארוחה גדולה.
חמאת בוטנים?! מי אוכל אצלנו?
אהה החלטתי לנסות בעצמי .
וכך נאלץ להמציא פילוסופיות שלמות, כל זה כדי להרגיש נוח עם עצמו.. במקום להודות ולהסביר בקצרה שהלך רעב לקניות ובכלל לא שם לב לרשימה. ובגדול מוצרים סגורים שאין בהם צורך אפשר להחזיר לחנות או לתרום. סליחה וזהו.
וכך נערמו להן פילוסופיות שכל מטרתן היא כיסוי הוגן לטעויות. כי הרי אם יודה באמת הוא ייצא קל דעת.
ועם ערימות של תירוצים יוצאים גדולים וחכמים, כך העולם חושב..
ובכן, בפרשת השבוע נקרא על עשיו שמגיע עייף מן השדה. ובדיוק יעקב הכין נזיד עדשים.
"הלעיטני נא מן האדום האדום הזה".. הלעיטני אינו ביטוי עדין של: אפשר לטעום? או אפשר לקבל קצת?
אלא: הצילו, אני חייב שזה ייכנס לתוך הפה שלי מהר ועכשיו.
בקלות עשיו מכר את בכורתו ליעקב, תמורת נזיד עדשים. ובשביל לא להרגיש טיפש הוא המציא פילוסופיה שלימה לפני: אני הולך למות, וכשמתים אין תועלת בבכורה. 
וכשסיים לאכול: "וייבז עשיו את הבכורה". משהו כמו: בכורה?! זה הבל הבלים.
אלא מה יגיד? נהגתי בקלות דעת, אני רוצה דיון מחודש. יעקב אחי גם אתה מצידך לא היית בסדר..
כל אלו תגובות בוגרות של לקיחת אחריות, שאם היו מתקיימות הכל היה נראה אחרת. אבל בעיני עצמו הרבה יותר "בוגר" היה ללכת עד הסוף, כאילו עד הסוף.
לסיום לא עם כל שטות ונפילה שלנו צריך ללכת עד הסוף, ולתרץ אותה כאילו היא תורה מסיני.
יש מספיק דברים אמיתיים להילחם עליהם, נשאיר בשביל זה את הכוחות.
שבת שלום ומבורך!

התפילות במועדון הקהילתי, היום בשעה 16:15
הדלקת נרות משעה 15:35 עד 16:15
שחרית בשבת 7:30
מנחה 16:15
צאת השבת 17:05

הרב משה ניר פינטו, וחברי הוועד הדתי.