שתי ידיים על ההגה
"אתה כועס? אז אתה מעניש את עצמך על טעויות של אחרים", כך היה כתוב בכניסה לאחת המרפאות.
לכאורה מי שכועס על האחר בגלל טעות שעשה, הוא מרגיש כמטיל עונש על האדם שמולו,
אבל בעצם הוא מעניש את עצמו.
ואם אדם כועס על עצמו בעקבות טעות שהוא בעצמו עשה? לפי המשפט הנ"ל זה בסדר, כי הוא מעניש את עצמו על טעות של עצמו. אבל מסתבר שגם זה גרוע מאוד.
בפרשת השבוע נקרא על חלוצי הצבא ולוחמיו ששלח משה רבינו להכות את מדין,
הם שבים אליו עם שלל עצום, ואין להם שום בעיה לחלוק את השלל עם יתר העם, ולהקדיש חלק נכבד גם לכהנים, נותני השירות.
תגובתו של משה: כעס, "ויקצוף משה".
ומה קרה מיד אחרי כן? אלעזר הכהן לוקח את המושכות לידיו, ומלמד הלכות בעוד משה בעצמו נמצא שם.
חז"ל שמו לב לזה ואמרו: "כל הכועס, אם חכם הוא, חכמתו מסתלקת ממנו".
שימו לב, חכמתו מסתלקת! הוא מאבד את ההגה, ולצורך העניין, מישהו אחר ייקח את המושכות.
כמו נהג שאוחז יפה בהגה, אבל לרגע הוא מאבד את האחיזה, וזהו מצב מסוכן מאוד שיכול להיגמר באסון, הלוואי שיהיה שם מישהו שיציל את המצב.
ואם הוא נביא, נבואתו מסתלקת, ואת זה לומדים מאלישע הנביא שכעס על מלך ישראל, עד כדי שהיה צריך לנגן בשבילו על מנת שתחזור אליו רוח הקודש.
חוץ ממקרי התנ"ך, יש מספיק דוגמאות של אנשים שהלכו עם כעסם עד הסוף ואיבדו הרבה.
לעצמי חשבתי, האם משה ואלישע הם הדוגמאות המזעזעות שיש עלי אדמות?
הלא יש כעסנים מהם, ומדוע חז"ל נתנו אותם כדוגמא לאיבוד עשתונות?
תשובה: הזכות הגדולה של משה ואלישע, שאהבו את החכמה ואת הנבואה, שילמדו מהם שאפשר לאבד את היקר בגלל הכעס.
ומה עם הדברים הרגילים שחשובים לאנשים רגילים?
כסף, עבודה טובה, כבוד, ברור שגם את זה אפשר לאבד בעקבות הכעס.
ועל זה יש אינספור דוגמאות, לא צריך את משה רבינו.
רק שנדע, שבשביל משה ואלישע, לאבד רגע של חכמה ונבואה, זה כמו לאבד עסקת ענק של מליונים, ובגלל כעס קל, שגם כך לא בטוח שיתפרש אצל אחרים ככעס. אבל ברגע שמאבדים את המושכות מהידיים, אין לדעת את גודל הסכנה.
שבת שלום ומבורך!
זמני השבת:
התפילה היום בביה"כ בשעה 18:30, קבלת שבת מוקדמת המאפשרת למבוגרים וילדים לחזור הביתה לפני החשיכה.
הדלקת נרות משעה 18:30 עד 19:20.
שחרית בשבת 7:30
מנחה 19:15
צאת השבת 20:22
הרב משה ניר פינטו, וחברי הוועד הדתי.
