ניסוי מנהיגותי
אפתח את דבריי בסיפור על הרב עובדיה יוסף שנשאל פעם על ידי שומעי לקחו, מהו הסוד שלו, כלומר כיצד הוא מצליח לזכור ולצטט כל כך הרבה, באופן פנומנאלי.
והוא ענה: חושבים שזה קסם? ששתיתי איזו תערובת של דברים? אז לא. זו תוצאה של התמדה, ושל תפילה. מאמץ של ימים כלילות ושל תפילות רבות. כך הוא ענה תוך שהוא מסביר את האנושיות שבדבר, ושזה בר השגה.
הרבה מאיתנו מחפשים באנשים אליהם אנו פונים: אם זה מנהיגים, מצביאים, וגם אם זה רופאים ושאר אנשי מקצוע, את ה"קוסם" ההוא, שיכול הכל. ופה מתחילה הבעיה.
בפרשת השבוע נקרא על המחלוקת הקשה של קורח ועדתו על משה רבינו, כאשר קורח ועדתו נבלעים בתוך האדמה ובזה באה אל קיצה המחלוקת.
מיד אחרי זה קורה דבר תמוה, לכאורה,
מוצא לו הקב"ה דרך להסיר את תלונות בני ישראל מעליו, היא מוצגת כפרט שולי בין הבעיות הגדולות, אבל יש בה מסר גדול לדורות הבאים.
כל שבט יציג מקל יבש, "מטה", וגם אהרון כנשיא של שבט לוי יביא את אותו הדבר.
המקלות היבשים יונחו בתוך היכל הקודש, ולמחרת יידעו כולם מיהו הראוי..
והנה למחרת: "פרח מטה אהרון", "ויוצא פרח.. ויגמול שקדים".
זה נשמע כמו קסם כזה, ובכל זאת נשאל מה עניינו? הרי לא אהרון הצמיח את השקדים בין לילה.
תובה: נכון, וזה בדיוק העניין, אהרון הוא אדם שמראש איננו בא כקוסם שפותר כל בעיה.
והקב"ה מלמד פה דבר חשוב, מי שנותן את הכח לעשות חיל, זה אלוקים.
מי שמצמיח פירות בין לילה, ובכלל מי שמצמיח את הפירות, זה הוא. מאמצים זה שלנו, תוצאות לא תמיד בידינו.
כל בן אנוש יהיה מודע למגבלותיו, וזה בעצמו יהיה סוד הצלחתו.
שאף אחד לא יצפה מעצמו ומאחרים לעשות קסמים. פריחה והפיכה לפרי בשל בין לילה זה רק הקב"ה.
אנחנו עושים מאמץ מצידנו, את המקסימום, ועדיין לא הכל בידינו.
מי שמבין את זה ויודע לומר זאת בפה מלא, מבלי לחשוש שזה ממעיט מערכו, הוא עבר את מבחן המנהיגות האמיתית.
שבת שלום וחודש טוב ומבורך!
זמני השבת:
התפילה היום בשעה 18:30, קבלת שבת מוקדמת.
הדלקת נרות משעה 18:23 עד 19:28
שחרית בשבת 7:30, עם עליה לתורה של חתן בר המצווה יונתן סבג, נכדם של מיכאל ומרגלית בויארסקי.
מנחה 19:15.
צאת השבת 20:20.
הרב משה ניר פינטו, וחברי הוועד הדתי.
