את מי הולכים לפטר?
מעשה ברב אריה לוין, הצדיק הירושלמי, הידוע גם בכינויו "אבי האסירים".
הגיע אליו אדם מודאג: "גל של פיטורים בעבודה שלי, כבוד הרב".
אחד אחרי השני, כל המחלקה שלי כמעט מפוטרים, אני מודאג.
יש לי ילדים לפרנס, איפה אמצא עבודה חדשה? וכך הוא שפך את דאגותיו.
ענה לו הרב: אני הייתי מודאג אם היו מפטרים את הקב"ה.
אבל מכיוון שהוא נשאר בתפקידו, הכל היה ויהיה בסדר.
מכאן להפטרה שנקרא השבת, מתוך ספר ירמיהו:
"ארור הגבר אשר יבטח באדם".
ולעומת זאת, "ברוך הגבר אשר יבטח בה', והיה ה' מבטחו".
הדברים מאוד פשוטים, לא לבטוח בבני אדם, אלא לבטוח בקב"ה.
אבל עלינו לשאול: מדוע?!
וכי באמת כל בני האדם אינם אמינים?
בטוחני שכל אחד יידע להצביע על כמה שאיכזבו אותו, וטוב היה לו היה מתרחק ולא בוטח בהם.
אך בוודאי גם נדע להצביע על כמה שלא איכזבו. ולו "צדיק אחד בסדום".
הרי ברור גם לירמיהו, שאומר את דבריו מאת השכינה בנבואה, שלא כולם רעים מיסודם.
אם כך מדוע רק הבוטח בקב"ה יבורך ולא יתאכזב לעולם?
תשובה: זה לא אחד מול השני, או שתבטח בבני אדם, או שתבטח בקב"ה.
כי אז ברור שבני אדם יכולים להיות הפכפכים, וגם יותר גרוע מזה, שלא נדע.
החידוש אותו מדגיש הנביא, שגם מי שסומך על בני אדם מדי פעם, כי אין מה לעשות, בעולם הזה חיים עוד אנשים, וצריכה להיות אינטראקציה ביניהם.
אם זה בעסקים, חינוך, מערכות יחסים, וסתם חיי חברה.
אפשר אפילו לומר, שחייב לבטוח ולהאמין, ולא שכל אחד יחיה בבועה שלו.
זה בוודאי לא החיים אליהם מכוין ירמיהו הנביא.
אבל, ופה האבל הגדול והמשמעותי, צריך להכניס לשם, לכל מערכות החיים, את הקב"ה.
להבין שהמנהל האמיתי אינו בשר ודם.
זה כבר יותר נכון ומרגיע, להבין שמקבל ההחלטות הוא רבונו של עולם.
תבטח בקב"ה, ומתוך כך תוכל גם לבטוח בבני אדם ותנהל חיי חברה בריאים, ושגרת עבודה.
במילותיו של הרב אריה לוין: אני רגוע, כי את הקב"ה לא מפטרים מתפקידו.
שבת שלום ומבורך!
זמני השבת:
התפילה היום בביה"כ בשעה 18:30.
הדלקת נרות משעה 18:12 עד 19:15
שחרית בשבת 7:30
מנחה 19:00 , קוראים פרק ד' בפרקי אבות.
צאת השבת 20:10
הרב משה ניר פינטו, וחברי הוועד הדתי.
