ביקורת? בונה
ספר חדש אנו מתחילים, ספר דברים.
והספר הוא סיכום כללי של משה רבינו לפני מותו, ובו אנו לומדים מתי עלינו להעביר ביקורת על אחרים וכיצד יש לעשות זאת.
משה רבינו מחכה 40!! שנה, זה אומר שבמשך כל מסעות המדבר הוא "העלים עין" כשדברים רעים קרו, ורק מעט זמן לפני מותו הוא מוכיח את בני ישראל.
וכיצד הוא מוכיח אותם? ברמזים.
הוא מזכיר שמות של מקומות שלא היו ולא נבראו, כמו לבן ודי זהב. כשבעצם הוא מוכיח אותם על תלונותיהם החוזרות ונישנות ביחס לאוכל שהם מקבלים מהשמיים, מן, שהיה בצבע לבן.
די זהב, כאן ברמז הוא מזכיר להם את הזהב, לא זה שעל הצוואר והידיים. אלא עגל הזהב.
ואם תשאל: הרי אלו רמזים שאפשר להתעלם מהם, ואין פה אמירה ברורה שהצד השני יבין.
על זה נשיב, המבין יבין. אל דאגה המסר עובר יפה מאוד. וכך גם שומרים על כבודו של הצד השני כאשר לא מטיחים בו האשמות, והוא בכלל עסוק בהתגוננות, שאולי תהפוך להתקפה מצידו.
משה רבינו מלמד אותנו כיצד באמת מחוללים שינוי.
אסיים בסיפור ענק, שהשפיע עליי רבות, על הצדיק הירושלמי הרב אריה לווין.
הרב היה בתפקיד ניהולי בביה"ס של אז, חיידר,
כאשר קרה המקרה הבא:
בזמן של תקופת צנע, לאף אחד לא היה יותר מדי אוכל, ובמוסדות החינוך הכל היה בצימצום.
מעשה בילד שובב שאהב מאוד ג'לי, וכאשר סיים את המנה שלו הוא מיד ביקש מנה נוספת.
אחראי המטבח סירב כמובן, כי המנות מדודות.
והילד השובב התגנב למטבח ותוך כדי שהוא בוחש בסיר הג'לי, הסיר נפל ונשפך, ולאף אחד לא היה ג'לי.
הצוות החינוכי כעס מאוד, וקבעו לו פגישה אצל הרב אריה לווין.
וכך הוא נכנס מבויש ומפוחד, בליבו הוא היה בטוח שיסולק לאלתר.
הרב אריה לווין הוציא 2 מנות ג'לי, ואמר לשובב: קח תאכל. שמעתי שאתה אוהב, תדע שגם אני אוהב, להבא פשוט תבקש ממני.
וכך ישב הרב לאכול ג'לי עם הילד השובב, שחיכה למנה גדושה של אשמה ובוז.
זהו, לא היה צריך שום נזיפה מעבר לזה, הוא יצא משם אדם חדש ולימים הפך בעצמו להיות איש חינוך מפורסם שהקים מוסדות חינוך מפוארים.
שבת שלום ומבורך!
זמני השבת:
התפילה היום ברחבת ביה"כ בשעה 19:00.
הדלקת נרות משעה 18:21 עד 19:24.
שחרית בשבת 7:30.
מנחה 19:20
צאת השבת 20:18
הרב משה ניר פינטו, וחברי הוועד הדתי.
