לגזור ולשמור
בנוגע לזכרון שלנו, השאלה איננה מה אתה זוכר, אלא מה אתה בוחר לזכור.
כל אחד מאיתנו בוחר בתוכו את האירועים שקרו לו, מקומות וזמנים כדי להנציח אותם, לגזור ולשמור.
ובפרשת השבוע אנו קוראים על כך שזה בהחלט בידינו, לסמן את הזכרונות הטובים ולחיות אותם, על פני סימונים קשים.
יציאת מצרים שמתרחשת בפרשתנו, נכתבה 50 פעם על פני חומשי התורה, ואיתם הציווי לזכור את היום שבו זה קרה.
ולאכול מצות בימים הללו בכל שנה ושנה, זכר לאוכל שאכלו אבותינו כשיצאו ממצרים.
ואת הבכורות שלנו נצטווינו לפדות, כדי לא לשכוח את מכת הבכורות שבה כל השאר מתו ואנו לא.
וכך קיבלנו הוראות מתוך כל מה שעברנו, לגזור ולשמור לנו ולדורות הבאים.
בקלות היו יכולים להישאב לזכרונות הטראומתיים ולהנציח אותם כצלקות לדורי דורות.
הרי מי לא עבר קשיים בחייו?
עבודה קשה בחומר ובלבנים, גם לזה נתנו מקום בדמות החרוסת, וגם למרור.
אבל הפרופורציה מאוד ברורה, יותר מצוות לזכרונות הטובים.
אסיים בסיפור על האדמו"ר מקאליב זצ"ל, הרב ניצל בנס מהנאצים, לאחר שאיבד את יקיריו.
הרב היה מקפיד לציין את יום ההצלה בו ניצלו חייו.
באחת השנים בהן חגג הרב את יום הצלתו מידי הנאצים, ניגש אליו אחד מתלמידיו ושאל: הלא יותר טוב היה שלא היה צריך בכלל להינצל.
מוטב היה שלא היו נספים קרוביו ולא היה צריך לנוס ולהתחבא, מאשר להינצל ולהודות על כך.
ענה הרב:
את שנעשה אין להשיב, השאלה היא מה לוקחים מתוך כל האירועים ומנציחים אותו.
שלא תבין לא נכון, הוסיף הרב, אני עורך אזכרות לקרוביי שניספו, וזוכר את כל הקושי, לא מתעלם.
אבל לא פחות מזה צריך לזכור גם את נס ההצלה.
שבת שלום ומבורך!
זמני השבת
התפילה היום בביה"כ בשעה 16:45
הדלקת נרות משעה 16:08 עד 16:50
שחרית בשבת 7:30
מנחה 16:30
צאת השבת 17:45
הרב משה ניר פינטו, וחברי הוועד הדתי.
